חימום וחורף
| אזור | מינימום ממוצע בינואר | מה זה אומר לבוקר רגיל |
|---|---|---|
| תל אביב ומישור החוף | בערך 9 עד 10 מעלות | שלוש שכבות, תרמי דק |
| חיפה | בערך 9 מעלות | שלוש שכבות, תלוי ברוח |
| באר שבע | בערך 7 מעלות | שלוש עד ארבע, בוקר יבש וקר |
| ירושלים | בערך 6 עד 7 מעלות | ארבע שכבות בבקרים עם רוח |
| צפת ורמת הגולן | בערך 4 עד 5 מעלות | ארבע שכבות, כולל מכנסיים תרמיים |
הילד יוצא מהבית ב-7:15 לבוקר של 7 מעלות, ובשמונה הוא כבר יושב בכיתה מחוממת עם חולצה תרמית לחה מזיעה. הקור בחוץ הוא רק חצי מהבעיה. החצי השני הוא כמה מהר אפשר להוריד שכבה כשנהיה חם.
בעינינו, מה שקובע בביגוד תרמי לילד הוא כמה קל להוריד אותו ובאיזו מידה הוא נקנה, הרבה יותר מכמה הוא עבה. ובגלל שמרינו יקר יותר מסינטטי (כך מציינת גם לופי, שמוכרת את שניהם), שווה לקרוא תווית לפני שמשלמים.
זה בדיוק ההבדל בין שתי שכבות לשלוש. ברמת הגולן ובגליל העליון הפער גדול עוד יותר.
המדחום לא מספר הכול. בשפלה, לחות של בוקר גשום חודרת דרך כותנה רטובה מהר יותר מכל מעיל. ילד שמחכה עשרים דקות להסעה בקריית שמונה צריך יותר מילד שהולך חמש דקות לבית הספר ברמת גן.
כלל האצבע שלנו לילד בגן או בבית ספר, לפי טמפרטורת הבוקר:
בירושלים ובאזורי ההרים מורידים 2 מעלות מהמספר בתחזית בגלל הרוח, ובכיתה מחוממת מורידים שכבה אחת.
שלוש השכבות, ומה כל אחת עושה:
בכניסה לכיתה הסדר הפוך: מעיל קודם, אחר כך שכבת הביניים, והבסיס התרמי נשאר. אם הבסיס כבר לח מזיעה, עדיף שהילד יחליף לחולצה יבשה מהתיק.
נניח שבירושלים יש 9 מעלות בבוקר. אחרי הפחתה של 2 מעלות זה 7, כלומר ארבע שכבות בדרך. בכיתה המחוממת נשארות שלוש, ואם חם שם במיוחד הילד מוריד גם את הפליס.
הטעות הנפוצה היא סוודר צמר עבה אחד במקום שתי שכבות דקות. ילד בן שש לא יוריד סוודר עבה באמצע שיעור אם אין לו מתחתיו משהו נוח.
דוגמה: טמפרטורת הבוקר: 10 °C, אזור (1 מישור החוף, 2 צפון ועמקים, 3 ירושלים והרים): 1, זמן בחוץ בדרך (הליכה או המתנה להסעה): 10 דקות, איפה (0 בדרך בחוץ, 1 בתוך כיתה או גן מחוממים): 0. התוצאה: 3 שכבות.
כלל אצבע של האתר, לא הנחיה רפואית: 18 מעלות ומעלה שכבה אחת, 13 עד 17 שתיים, 8 עד 12 שלוש, מתחת ל-8 ארבע. באזור 3 מורידים 2 מעלות בגלל רוח. 20 דקות ויותר בחוץ מוסיפות שכבה בדרך, וכיתה מחוממת מורידה שכבה. לא מיועד לתינוקות. הריצו פעם בדרך ופעם בפנים כדי לראות מה מורידים בכניסה.
הידיים והרגליים של תינוק קרות כמעט תמיד, וזה לא אומר שקר לו. את החום בודקים בכף היד על העורף או על הבטן. עורף חם ויבש: מצוין. עורף מזיע: חם לו מדי.
לפי ההנחיה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP), מלבישים תינוק בשכבה אחת יותר ממה שמבוגר לובש באותו מקום. בגד תרמי דק מתחת לסרבל מתאים לטיול בעגלה בבוקר קר. בגד תרמי עבה לא נחוץ ברוב ימי החורף בישראל.
במנשא החום של ההורה הוא שכבה בפני עצמו, ולכן לא מוסיפים שכבה על שכבה. בעגלה עם כיסוי גשם ושמיכה החום נבנה מהר. בכניסה לחנות או לרכב פותחים את הסרבל ומורידים את השמיכה.
סימנים שחם לתינוק מדי:
בשינה הכלל הוא פחות שכבות ולא יותר שכבות. בלי כובע בתוך הבית בזמן שינה.
שאלה על בגד תרמי לשינה של תינוק, חום שלא יורד, פריחה או אי נוחות שלא חולפת: לרופאת הילדים או לאחות בטיפת חלב, לא לטבלה באינטרנט.
סימנים שהילד מתחמם:
קודם מורידים את המעיל, והוא נשאר בתיק או על הקולב. אחריו שכבת הביניים. הבסיס התרמי יורד רק אם הוא לח, ואז צריך חולצה להחלפה.
בגד תרמי עובד רק כשהוא צמוד. לפי לופי, הוא אמור לשבת צמוד לגוף בלי לחנוק, ואם עומדים בין שתי מידות ולובשים מעליו פליס או מעיל, בוחרים בדרך כלל בקטנה. זו הנחיה כללית שנכתבה למבוגרים, אבל ההיגיון זהה אצל ילדים.
גדול לשנה הבאה לא עובד. בגד רפוי לא מחזיק את שכבת האוויר החם ליד העור ולא מוציא זיעה, והשרוולים נערמים בתוך המעיל. מה שחוסכים בכסף משלמים בבוקר אחד של בכי.
את המידה בוחרים לפי גובה, לא לפי גיל. בבגדי ילדים במידות האירופיות מספר המידה הוא בערך גובה הילד בסנטימטרים. בן שש בגובה 125 ס"מ לובש 128, גם אם על התווית כתוב "6 שנים". אצל ילד רזה וגבוה בודקים מותן. אצל ילד מלא בודקים שהבגד לא נמתח על החזה.
הצ'קליסט שבהמשך מתאים למדידה בחנות או בבית, עם הבגד על הילד.
מה שמגרד בצמר הוא לא ה"צמר" עצמו אלא עובי הסיב, וזה ההבדל שחשוב לבדוק בתווית.
לפי לופי, מרינו הוא סיב טבעי דק ורך שלא מגרד כמו צמר רגיל, הוא ממשיך לבודד כשהוא לח ועמיד לריח, והחיסרון העיקרי שלו הוא המחיר. המילה "היפואלרגני" שמופיעה אצל מוכרים היא טענה שיווקית, לא אבחנה רפואית.
לילד עם אטופיק דרמטיטיס זו שאלה לרופאת עור או לרופא הילדים לפני שבוחרים בד. מה שאפשר לבדוק בעצמכם בחנות:
מיקרון: כתוב על התווית או באתר היצרן. בלי מספר אין דרך לדעת.
תפרים שטוחים: בלי תפר עבה בכתפיים ובצדדים.
תווית פנימית: מודפסת עדיף על תפורה.
סיב טבעי דק, בבגדי בסיס בדרך כלל 17 עד 19.5 מיקרון
בעד
נגד
מתאים ל: ילד שמזיע ולובש את אותה חולצה יום שלם
פוליאסטר או פוליפרופילן, זול ועמיד
בעד
נגד
מתאים ל: שימוש יומיומי וכביסה תכופה
מרינו עם פוליאסטר או ניילון
בעד
נגד
מתאים ל: הורים שמחפשים פשרה בין מחיר לעמידות
השורה התחתונה: לעור אטופי לא מסתמכים על שם הבד: בודקים מיקרון ותפרים, ושואלים את רופאת העור או רופא הילדים.
כותנה סופגת זיעה ומחזיקה אותה. ילד שהזיע בהליכה יושב אחר כך בבגד רטוב שמקרר אותו. בגד תרמי מעביר את הלחות החוצה, לשכבה הבאה.
בעינינו, 2 עד 3 חולצות לשבוע מספיקות לילד שלובש תרמי כל בוקר. אחת על הילד, אחת בכביסה, אחת ליום שהשנייה לא התייבשה.
מרינו מתכווץ בגלל חום וחיכוך. מייבשים שטוח על מתקן, לא על חבל שמותח את הכתפיים. תמיד לבדוק קודם את תווית היצרן.
סינטטי נכנס למכונה רגילה ומתייבש מהר, אבל מחזיק ריח יותר ממרינו. חולצה תרמית שהתכווצה בכביסה היא בדרך כלל סימן שהיא כבר לא במידה, ולא פריט שאפשר להציל במתיחה.
כדאי לקרוא גם: ביגוד תרמי בחורף: מרינו או סינטטי, ולמה כותנה מקפיאה אתכם, גרביים תרמיות: למה 50% מרינו מנצח כותנה בחורף הישראלי, מחשבון חשבון החשמל בחורף: כמה מוסיפים מפזר החום, המזגן והדוד, כמה עולה שעה של תנור חימום? כשקל, ומזגן על חימום עולה חצי
ברוב ימי החורף במישור החוף חולצה תרמית מספיקה. מכנסיים תרמיים שווים בדיקה בבקרים מתחת ל-8 מעלות, בירושלים, בצפת וברמת הגולן, או לילד שמחכה הרבה זמן בחוץ להסעה.
כן. חולצה תרמית דקה בצבע בהיר או בצבע החולצה נכנסת מתחת לחולצת התלבושת האחידה, וכשהילד מוריד פליס היא לא בולטת.
אצל ילד גדול בחדר קר, חולצה תרמית דקה במקום פיג'מה אפשרית, בתנאי שהוא לא מזיע בלילה. אצל תינוק מתייעצים עם רופאת הילדים או עם אחות טיפת חלב, בגלל הסיכון שבחימום יתר בשינה.