מטריה שלא מתהפכת ברוח: צלעות פיברגלס וכיפה כפולה

מטריה זולה עם צלעות פלדה דקות מחזיקה עד המשב הראשון בכביש החוף. הבד כמעט אף פעם לא הבעיה. מה שנשבר הן שתי צלעות פלדה דקות שהתעקמו הצידה ולא חוזרות. ככה נראית הפינה של כל פח ברחוב דיזנגוף בבוקר שאחרי סערה.

השורה התחתונה שלנו: מי שקונה מטריה לרוח משלם על צלעות גמישות ועל כיפה כפולה, ומוותר על מנגנון נוצץ ועל ידית עור. פיברגלס חוזר לצורתו אחרי כיפוף. פלדה דקה נשארת עקומה. זה ההבדל בין מטריה לחורף אחד למטריה לכמה חורפים.

איזו רוח באמת פוגשת מטריה בחורף בישראל, ומתי עדיף לסגור אותה?

מטריה לא נשברת מהרוח שבתחזית. היא נשברת מהמשב. תחזית רוח טובה נותנת שני מספרים נפרדים, מהירות רוח ממוצעת ומהירות משבים, ובסערת חורף המשב חזק בהרבה מהממוצע. המשב הוא בדיוק הרגע שבו הכיפה מתהפכת.

בתל אביב ובחיפה הבעיה היא הרוח מהים, שנכנסת בין הבניינים ומתחזקת ברחובות שפונים מערבה. בירושלים ובצפת הרוח מגיעה יחד עם גשם עז, ולפעמים גם עם ברד ושלג. שם כיפה חזקה חשובה יותר מכיפה גדולה.

כלל האצבע שלנו, לפי מהירות המשבים בתחזית:

בהערכה גסה, עד כ-40 קמ"ש רוב המטריות הסבירות מחזיקות. בהערכה גסה, בין כ-40 ל-60 קמ"ש רק מטריה עם צלעות גמישות וכיפה כפולה תחזיק, כשמחזיקים אותה נמוך ומוטה אל הרוח. בהערכה גסה, מעל כ-60 קמ"ש סוגרים ולובשים מעיל עם כובע.

ומה עושים כשהיא בכל זאת מתהפכת? מסובבים את ראש המטריה אל הרוח, וברוב המקרים הרוח עצמה מחזירה את הכיפה למקומה. לא מושכים את הצלעות למטה בכוח. צלע שהתעקמה מיישרים בעדינות בבית, לא באמצע הרחוב.

מה עדיף במטריה לרוח: צלעות פיברגלס, אלומיניום או פלדה?

חומר שמתכופף וחוזר שורד משב. חומר שנוקשה עד שהוא נכנע נשבר.

• פיברגלס הוא חומר מרוכב גמיש. הוא מתכופף עמוק במשב וחוזר לצורתו, לא מחליד וקל. נקודת התורפה שלו היא כיפוף חד בזווית, שבו הוא עלול להיסדק.
• אלומיניום קל מאוד ולא מחליד, ולכן הוא נפוץ במטריות מתקפלות לתיק. הוא גמיש פחות מפיברגלס: מעבר לגבול מסוים הוא נשאר עקום.
• פלדה זולה ויציבה ברוח קלה. צלע פלדה דקה נכנעת במשב חזק ונשארת עקומה, ובלחות של מישור החוף היא מחלידה בדיוק במפרקים ובמסמרות.

מלכודת נפוצה: מטריה שמוכרת כ"פיברגלס" כשרק החלק החיצוני של הצלעות עשוי פיברגלס, והצלעות המשניות והמוט מפלדה. קראו את המפרט עד הסוף.

מספר הצלעות חשוב כמו החומר. 6 צלעות מפזרות את העומס על פחות נקודות, ולכן מטריה כזאת עדיפה ליום בלי רוח. 8 צלעות הן המינימום לחורף. 16 צלעות נראות מרשימות, אבל מוסיפות משקל ונקודות חיבור, והיתרון שלהן ברוח קטן ממה שהמחיר מרמז.

הגודל המקופל לא תלוי בחומר אלא במספר הקיפולים. מטריה בשלושה קיפולים קטנה יותר בתיק, אבל יש בה יותר מפרקים, וכל מפרק הוא עוד מקום שנשבר.

האם כיפה כפולה ופתחי אוורור באמת עוזרים, ומתי מנגנון אוטומטי פוגע?

כן, וזו התוספת שהכי שווה את הכסף. כשמשב נכנס מתחת לכיפה רגילה, הלחץ מתחת לבד עולה ודוחף את הצלעות כלפי מעלה, עד שהן מתהפכות. בכיפה כפולה יש שתי שכבות בד שחופפות זו לזו, ופתח אוורור ביניהן. האוויר שנכנס מלמטה יוצא דרך הפתח במקום לדחוף, והכוח על הצלעות יורד.

כיפה כפולה מפחיתה את ההתהפכות, היא לא מבטלת אותה. המחיר: כמה עשרות גרמים נוספים ומטריה יקרה יותר.

כשמשב בכל זאת מנצח, אלה שלוש הנקודות שנכנעות ראשונות, לפי הסדר:

1. חיבור הצלע לבד, התפרים והקשירות שמחזיקים את הבד על הצלע. כשהם נקרעים הבד מתנפנף והעומס עובר לצלעות השכנות.
2. מפרק הצלע המשנית, המסמרת שמחברת את הצלע התומכת לצלע הראשית. זו הנקודה שבה צלע פלדה מתעקמת.
3. קצה הצלע, החלק הדק ביותר, שהוא הראשון להתכופף לאחור כשהכיפה מתהפכת.

מנגנון פתיחה וסגירה אוטומטי נוח ביד אחת, אבל יש בו יותר קפיצים וחלקים נעים, כלומר יותר נקודות כשל ויותר משקל. בעינינו, למטריה של רוח עדיף מנגנון ידני או פתיחה אוטומטית בלבד, עם מחליק חזק שננעל היטב, על פני מנגנון כפול נוצץ.

מטריה מתקפלת או ארוכה, ואיזה קוטר צריך כדי להישאר יבשים?

מטריה מתקפלת שוקלת בדרך כלל בערך 250 עד 450 גרם ונכנסת לתיק, אבל יש בה יותר מפרקים ולכן היא חלשה יותר ברוח. מטריה ארוכה שוקלת בדרך כלל בערך 450 עד 800 גרם, הצלעות שלה ארוכות ורציפות והיא יציבה יותר, אבל היא לא נכנסת לתיק.

כיפה גדולה יותר תופסת יותר רוח ומתהפכת בקלות רבה יותר. שימו לב גם לאיך היצרן מודד: חלק מהיצרנים מפרסמים את אורך הקשת של הבד, שגדול בכמה סנטימטרים מהקוטר האמיתי מעל הראש.

איך בוחרים, לפי שתי שאלות: איך אתם מתניידים, ואיפה אתם גרים.

• בתיק: מתקפלת עם כיפה כפולה וצלעות פיברגלס, בהערכה בקוטר של כ-95 עד 105 ס"מ ועם 8 צלעות. בחוף פיברגלס הוא חובה בגלל החלודה. בירושלים ובהר עדיף שני קיפולים ולא שלושה.
• הליכה ברגל: ארוכה עם צלעות פיברגלס, בהערכה בקוטר של כ-100 עד 110 ס"מ ועם 8 צלעות. בחוף ובהר כיפה כפולה. בהערכה גסה, בהר עדיף לא לעלות מעל כ-110 ס"מ, כי שם הרוח והגשם מגיעים יחד.
• ברכב: מתקפלת קומפקטית, בהערכה בקוטר של כ-90 עד 100 ס"מ ועם 8 צלעות. החשיפה היא כמה עשרות מטרים מהחניה, ולכן גם אלומיניום מספיק. בחוף ובהר עדיף פיברגלס.
• שניים מתחת למטריה אחת: ארוכה, בהערכה בקוטר של כ-120 ס"מ ומעלה, עם כיפה כפולה ופיברגלס. בחוף ובהר, ביום של אזהרת רוחות, שתי מטריות בינוניות מחזיקות טוב יותר ממטריה אחת גדולה.

נניח שאתם הולכים כל בוקר רבע שעה מתחנת הרכבת חיפה מרכז השמונה למשרד. התשובה: מטריה ארוכה, צלעות פיברגלס, כיפה כפולה, ובהערכה קוטר של כ-105 עד 110 ס"מ ו-8 צלעות. מתקפלת תיכנס לתיק, אבל ברחובות שפונים לים היא תאבד מהר.

על מה משלמים במטריה טובה, איפה קונים ואיך בודקים אותה לפני שמשלמים?

מטריה זולה מגיעה בדרך כלל עם צלעות פלדה דקות. בטווח האמצעי משלמים על צלעות פיברגלס ועל כיפה כפולה עם אוורור, וזה המקום החכם. מעליו משלמים בעיקר על ידית ועל מותג.

קונים ברשתות הלבשה ובית, בחנויות ציוד טיולים ובאתרי קניות. בהזמנה מקוונת בדקו את מדיניות ההחזרות של החנות לפני התשלום, ובדקו במפרט:

• מספר צלעות, 8 לפחות
• חומר הצלעות, כולל הצלעות המשניות והמוט
• משקל בגרמים
• קוטר פתיחה, ולא רק אורך קשת
• כיפה כפולה עם פתח אוורור
• אורך במצב מקופל
• עמידות לרוח בקמ"ש, אם היצרן מפרסם אותה

בחנות, לפני שמשלמים:

1. פותחים וסוגרים 5 פעמים. המנגנון צריך לנוע חלק ולהינעל בלי מאמץ.
2. מכופפים קצה של צלע בעדינות. פיברגלס חוזר מיד, פלדה מתנגדת ואז נשארת.
3. בודקים את מפרקי הצלעות המשניות: מסמרות ישרות, בלי חלודה ובלי משחק.
4. בודקים את התפרים בקצות הצלעות ואת החיבור לבד.
5. אוחזים בידית ובודקים שהיא לא מסתובבת על המוט ושהנעילה לא משתחררת בטלטול.

ואחרי שקניתם: מייבשים את המטריה פתוחה ולא סוגרים אותה רטובה בתוך הכיסוי. כך נמנעים חלודה במפרקים וריח של עובש.