PVC
הזול והפשוט לעיר
בעד
- הזול מבין השלושה
- אטום למים
נגד
- מתקשה בקור
- עלול להיסדק אחרי כמה חורפים
מתאים ל: הליכה בעיר בחורף מתון, כמו בגוש דן
חימום וחורף
| חומר | רמת מחיר | חום | נשימה | תחזוקה |
|---|---|---|---|---|
| PVC | זול | נמוך, יותר עם בטנה | כמעט אין | שטיפה וייבוש |
| גומי טבעי | בינוני | תלוי בבטנה | נמוכה | שטיפה, הרחקה משמש |
| נאופרן | בינוני | גבוה | נמוכה מאוד | שטיפה וייבוש מבפנים |
| עור מטופל | יקר | בינוני | בינונית | שעווה או ספריי כל כמה שבועות |
| עור עם ממברנה | יקר | בינוני עד גבוה | בינונית עד טובה | ניקוי והגנה לעור |
ירושלים ותל אביב מקבלות כמות גשם שנתית דומה. ובכל זאת, מגף שמספיק לגמרי בשדרות רוטשילד יכול להיות טעות בעלייה ברחוב יפו בינואר. ההבדל לא נמצא בכמות הגשם. הוא נמצא בקור של הלילה ובאבן הרטובה שעליה אתם הולכים בעלייה.
השורה התחתונה שלנו: רוב הגברים בגוש דן משלמים על מגף יותר ממה שהחורף שלהם דורש. מגף PVC עם סוליה טובה עושה שם את העבודה. התוספת במחיר מצדיקה את עצמה בקור של ירושלים וצפת, ובעבודה של שעות בבוץ.
מפת הגשם של ישראל מסבירה חצי מההחלטה. באר שבע מקבלת מעט גשם, ושם מגף גשם הוא כמעט מותרות. חיפה והכרמל מקבלים יותר גשם מתל אביב, והגליל העליון והגולן עוד יותר. בירושלים הכמות דומה לתל אביב, אבל הלילות בינואר קרים בהרבה, ופעם בכמה שנים יורד שלג.
החצי השני הוא השימוש. מי שהולך עשר דקות מהאוטובוס למשרד צריך מגף אחר לגמרי ממי שעומד שש שעות בחממה במושב. אז במקום לשאול "איזה מגף הכי טוב", ענו על שתי שאלות.
שלב 1: למה המגף?
שלב 2 (עיר): איפה ומתי?
מה שרוב המוכרים לא אומרים: ההבדל בין PVC לגומי טבעי מורגש בעיקר כשקר. גומי טבעי נשאר גמיש גם במעלות בודדות, מתכופף עם כף הרגל ונוח יותר בהליכה ארוכה. PVC מתקשה בקור, משפשף בקפל של הקרסול, ואחרי כמה חורפים עלול להיסדק דווקא בנקודת הכיפוף. במשקל ההבדל קטן. מה שמכביד באמת הוא גובה המגף ועובי הסוליה.
לגומי טבעי יש חולשה משלו: שמש ואוזון מייבשים אותו. שכבה לבנה שמופיעה עליו אחרי כמה חודשים במחסן היא תופעה מוכרת של החומר, לא פגם, ונמחקת בניגוב.
נאופרן הוא גומי סינתטי מוקצף, כמו בחליפת גלישה. הוא מבודד מצוין ולא נושם כמעט בכלל. לעמידה בקור, בחקלאות או בדייג הוא נהדר. אבל אחרי חצי שעה של הליכה בתל אביב ביום חורף מתון, תצאו ממנו עם גרביים רטובות מבפנים.
בעור יש שתי משפחות, והן נראות אותו דבר על המדף:
בסולם המחירים הסדר קבוע: PVC הוא הזול, גומי טבעי ונאופרן באמצע, ועור, בעיקר עם ממברנה, בקצה היקר.
ועכשיו החשבון שמכריע לרוב הקוראים, במספרים לדוגמה בלבד ולא במחירי שוק. נניח שמגף PVC עולה 100 ₪ ומחזיק שני חורפים, ומגף גומי טבעי עולה 400 ₪ ומחזיק חמישה. בדוגמה הזו ה-PVC עולה 50 ₪ לחורף, הגומי 80 ₪. בתל אביב, עם מעט ימי גשם, הזול מנצח. בצפת, עם חורף ארוך וקר ושימוש כמעט יומי, הגמישות של הגומי שווה את ההפרש. אבל גם הגומי הטוב ביותר לא יעזור אם הסוליה מחליקה.
הזול והפשוט לעיר
בעד
נגד
מתאים ל: הליכה בעיר בחורף מתון, כמו בגוש דן
גמיש ועמיד לשטח ולשימוש יומי
בעד
נגד
מתאים ל: שטח, בוץ, ירושלים והצפון
נעל שנראית כמו נעל רגילה
בעד
נגד
מתאים ל: מי שהולך הרבה ורוצה נעל אחת לכל החורף
השורה התחתונה: לגוש דן PVC, לשטח ולצפון גומי טבעי, להליכה ארוכה ומשרד עור עם ממברנה.
המלכודת הנפוצה: סוליה עם חריצים עמוקים ורחבים נראית "חזקה", אבל היא בנויה לבוץ. על מדרכה רטובה ועל אבן ירושלמית מלוטשת היא נוגעת בקרקע בשטח קטן ומחליקה. לעיר צריך סוליה עם חריצים צפופים ורדודים ושטח מגע גדול.
כך בודקים מגף בחנות, חלק אחרי חלק:
לנעלי עיר אין סימון תקן להחלקה, ולכן הבדיקה בידיים היא מה שיש. נכון לאוקטובר 2026, תקן ISO 20345 למגפי בטיחות כולל סימונים של עמידות בהחלקה. מי שקונה מגף לעיר לא צריך לחפש את הסימונים האלה.
הגובה נקבע לפי עומק המים שבאמת תפגשו:
מגף גומי דק בלי בטנה חוסם מים, לא קור. בבוקר ירושלמי קר הרגל מתקררת בתוכו מהר. בלי בטנה, גומי טבעי לא חם יותר מ-PVC. החום מגיע מהבטנה ומהגרב.
הזיעה היא הבעיה השנייה. מגף אטום שומר את המים בחוץ ואת הלחות של הרגל בפנים. שני דברים פותרים את רוב העניין: גרב מצמר מרינו או מסיבים סינתטיים שמוציאים לחות (לא כותנה, שנשארת רטובה שעות), וייבוש המגף אחרי כל יום, פתוח, עם נייר עיתון בפנים.
בעור הכלל ברור: מנקים בוץ כשהוא עוד רטוב, מייבשים בטמפרטורת החדר ולא ליד התנור או על הרדיאטור (חום ישיר מייבש ומסדק את העור), ומחדשים שעווה או ספריי אוטם כל כמה שבועות בעונה. נשארה שאלה אחת שמבטלת את כל השאר אם טועים בה: המידה.
מגף גומי לא מתרחב כמו נעל עור. מגף שלוחץ בחנות ילחץ גם בפברואר. מגף גדול מדי יגרום לעקב לקפוץ ולשפשוף בכל צעד.
בדיקת המידה בבית לוקחת חמש דקות:
נניח שכף הרגל שלכם עם גרב עבה מודדת 270 מ"מ. אתם מחפשים מגף עם אורך פנים של 280 עד 285 מ"מ לפחות.
רשימת הבדיקה לחנות, כשהגרב העבה בתיק:
דוגמה: אורך כף הרגל עם גרב עבה: 270 מ"מ, מרווח באצבעות: 12 מ"מ. התוצאה: 282 מ"מ.
מודדים את כף הרגל בערב, עם הגרב שתנעלו, ומוסיפים 10 עד 15 מ"מ. משווים לטבלת המידות של היצרן.
זו תופעה מוכרת של גומי טבעי שעומד זמן רב, בעיקר במחסן או בשמש. היא לא פוגעת במגף ונמחקת בניגוב במטלית לחה. כדי להאט אותה מאחסנים את המגף בצל ובמקום יבש.
מגף גומי בלי בטנה לא מבודד מקור, ובשלג הרגל תתקרר מהר. לחרמון צריך מגף עם בטנה מבודדת או נאופרן, וגרב צמר.
מנקים, מייבשים לגמרי, ומאחסנים זקוף במקום מוצל וקריר. שמש ישירה מייבשת גומי טבעי וחום של מחסן סגור מקשיח PVC.