ניקוי שטיח בבית לפי סוג הסיב: מה מציל צמר ומה הורס ג'וט

שתי עצות של סבתא, "תשפכו חומץ" ו"תשרו בהרבה מים", מספיקות כדי להשאיר על שטיח ג'וט טבעת חומה שלא יורדת. עצה שלישית, "תוסיפו קצת אקונומיקה לחומץ שיעבוד חזק", כבר לא הורסת שטיח. היא משחררת גז כלור רעיל בסלון.

רוב הנזק לשטיחים בבית לא נגרם מהכתם. הוא נגרם מהניקוי.

השורה התחתונה שלנו: הניקוי הטוב ביותר הוא הזהיר ביותר. כתם קפה הוא בעיה זמנית, אבל צמר שהולבן באקונומיקה או ג'וט שהתכווץ אחרי שרייה הם נזק קבוע. לכן מתחילים עדין, עם מעט נוזל, ועוצרים מוקדם.

איך יודעים ממה השטיח עשוי לפני שמנקים אותו?

כמה דקות של זיהוי חוסכות את רוב הטעויות, אז עוברים על השלבים לפי הסדר:

1. תווית. הופכים פינה ומחפשים תווית תפורה בגב או בשוליים. אם היא שם, הרכב הסיב וסמלי הטיפול של היצרן גוברים על כל טיפ ברשת.
2. הגב. גב ארוג וגס בצבע חום בהיר מרמז על ג'וט או סיסל. גב אחיד של לטקס או של בד סינתטי מרמז על שטיח מכונה, לרוב סינתטי.
3. מגע. צמר רך, קצת חם, וחוזר לצורתו אחרי לחיצה. סינתטי חלק יותר, לעיתים מבריק ולעיתים קשיח. ג'וט וחבל גסים ויבשים ומשאירים סיבים דקים על היד.
4. שאגי. שאגי הוא צורת ערימה ארוכה, לא סוג סיב. הסיב עצמו הוא צמר או סינתטי, ולכן בודקים גם אותו לפי סעיף 3.
5. ריח, רק אם עדיין לא ברור. מושכים כמה סיבים רופפים מהשוליים, מחזיקים בפינצטה מעל הכיור ומקרבים לאש. צמר מריח כמו שיער שרוף, סינתטי מריח כמו פלסטיק ונמס לכדור קשה. אף פעם לא מקרבים אש לשטיח עצמו.

אם לא ברור מהו הסיב, מתייחסים לשטיח כאל הרגיש ביותר: מעט נוזל, בלי חומרים חזקים, כמו צמר וג'וט גם יחד.

איך עושים בדיקה במקום נסתר ומתי עוצרים מיד?

כל חומר, גם "טבעי" כמו חומץ, עובר קודם בדיקה. כך עושים אותה:

1. בוחרים מקום שלא רואים: מתחת לספה, בפינה או בשוליים.
2. מכינים כמות קטנה מהתמיסה שאתם מתכננים להשתמש בה, בדיוק באותו ריכוז.
3. מרטיבים מטלית לבנה ולוחצים על הסיבים לכמה רגעים, בלי לשפשף.
4. בודקים את המטלית. צבע עליה? עוצרים כאן.
5. נותנים לנקודה להתייבש עד הסוף.
6. בודקים שוב אחרי הייבוש.

השלב האחרון הוא זה שכולם מדלגים עליו, והוא החשוב. בצמר ובג'וט הנזק מופיע לעיתים רק כשהנקודה יבשה.

סימני עצירה, בכל אחד מהם לא ממשיכים בשיטה הזאת:

• צבע שעבר למטלית הלבנה.
• סיבים שנעשו דביקים, קשים או מרוטים.
• שינוי גוון או טבעת כהה אחרי הייבוש, בעיקר בג'וט.
• ריח חריף של דבק מהגב.

איך מנקים שטיח צמר, ומה אסור לשים עליו?

צמר הוא סיב חלבוני, ממש כמו השיער שלכם. לפי ויקיפדיה, הוא בנוי בעיקר מקרטין עם 2 עד 3 אחוזים של שומנים, ולכן הוא שונה כימית מכותנה וקרוב יותר למשי. מה שמזיק לחלבון מזיק לו.

עוד שלושה דברים שלא נוגעים בצמר:

• אקונומיקה (נתרן היפוכלוריט). היא מלבינה את הסיב, ובריכוז גבוה ממיסה אותו.
• חומרים אלקליים חזקים, כולל אמוניה. הם מחלישים את הסיב ומשאירים אותו מחוספס.
• מים חמים ושפשוף. הקשקשים הזעירים שעל פני סיב הצמר הם שגורמים לו להתלבד, וחום או טיפול כימי משנים את הקשרים שמייצבים את הסיב. התוצאה: שטיח שמתלבד ומתכווץ.

מה כן: מוצר שמסומן על התווית כבטוח לצמר, או מים קרים עם מעט חומץ מהול אחרי בדיקה. מברשת רכה, לחיצה עדינה, ספיגה עם מגבת לבנה. אקונומיקה ואמוניה מופיעות גם במוצרים שלא נקראים כך, ולכן קוראים את רשימת הרכיבים על הבקבוק ולא רק את השם.

סודה לשתייה היא אלקלית קלה. על צמר מפזרים אותה יבשה לספיגת ריח ושואבים, ולא משרים בה.

נניח שנשפכה כוס קפה על שטיח צמר בסלון. סופגים מיד בבד לבן מהקצה פנימה. מוסיפים כף מים קרים וסופגים שוב. רק אם נשאר כתם, עוברים לחומץ מהול שעבר בדיקה. לא פונים לאקונומיקה גם אם הכתם עקשן.

אפשר לנקות שטיח ג'וט או חבל במים, ומה עושים עם שאגי?

התשובה הקצרה לג'וט: כמעט לא. ג'וט וסיסל הם סיבים צמחיים. לפי ויקיפדיה, ג'וט הוא סיב גס ומבריק שמופק מקליפת הצמח, בנוי בעיקר מתאית וליגנין, וצבעו נע בין לבן-שבור לחום. כשהוא נרטב הוא עלול להתכווץ, והצבע החום שלו עלול לנדוד ולהתייבש כטבעת.

ניקוי ג'וט נעשה ביבש:

• שואבים בעדינות.
• סופגים כל נוזל בלחיצה, לא בשפשוף.
• מפזרים עמילן תירס או אבקה סופגת. ממתינים, ואז שואבים.

שטיח חבל? גם בו בודקים קודם וממעטים במים, כי הקליעה העבה מתייבשת לאט.

שאגי בעיה אחרת. הסיב הארוך נסבך בשפשוף ובשאיבה חזקה. שואבים בלי מברשת מסתובבת או עם ראש חלק, סופגים מהצד ומסרקים בעדינות רק כשהשטיח יבש. שאגי מצמר לא נכנס למים רבים.

בקיץ לא מייבשים בשמש ישירה, כי היא מדהה צבעים. בחורף, ובאזורי חוף לחים כמו תל אביב או חיפה, הייבוש מתארך ועובש מתחיל מלמטה. מייבשים במקום מאוורר, עם מאוורר או מזגן במצב ייבוש, ומרימים את השטיח מהרצפה.

איך מורידים כתם יין, קפה, שתן, שומן או מסטיק לפי סוג הסיב?

הסדר זהה בכל כתם, ורק החומרים משתנים לפי הסיב:

1. מסירים את מה שאפשר ביבש: גורפים בכף, סופגים בבד לבן.
2. סופגים מהקצה פנימה, כדי לא להרחיב את הכתם.
3. מים קרים, לא חמים. חום מקבע כתמי חלבון כמו שתן ודם.
4. רק אז חומר ניקוי שמתאים לסיב ועבר בדיקה.

לכל כתם יש דרך משלו:

• שתן: סופגים, מעט מים קרים, ואז מנקה שמתאים לסיב. בסינתטי מנקה אנזימטי עובד על הריח אחרי בדיקה. בצמר לא.
• שומן: מפזרים אבקה סופגת ושואבים אחרי כמה דקות. רק אז מעט סבון כלים עדין במים קרים.
• שעווה ומסטיק: קרח בשקית עד שהם מתקשים, ואז מפרקים ומסירים בעדינות. את השאריות מטפלים לפי הסיב.

אקונומיקה על כתם יין בשטיח צמר תוריד את היין. היא תוריד גם את הצבע של השטיח, ואת זה כבר אי אפשר להחזיר.

למה השטיח הוציא צבע או הריח אחרי ניקוי, ומתי כדאי להזמין ניקוי מקצועי?

צבע שיצא נגרם בדרך כלל משלושה דברים: צבע שאינו יציב, מים חמים או חומר אלקלי. ברגע שרואים אותו עוצרים, סופגים בבד לבן, מייבשים מהר ולא מוסיפים עוד נוזל. כל ניסיון "לתקן" עם עוד מים רק מפזר את הצבע.

ריח עובש מגיע אחרי הרטבה וייבוש חלקי, בעיקר בחורף. מרימים את הפינה, מייבשים את השטיח ומנקים את הרצפה מתחתיו, כי שם העובש מתחיל. אם הריח נשאר גם אחרי ייבוש מלא, זה כבר לא עבודה ביתית.

בעינינו יש מקרים שבהם הולכים ישר למקצוען: השטיח כולו נרטב, הכתם ישן ועמוק, או שהשטיח יקר, עתיק או בעבודת יד.

לפני שמתחילים, מכינים:

• מטלית לבנה, ועוד מגבות בד או נייר לבנות
• שואב אבק עם ראש חלק
• בקבוק ריסוס וקערה עם מעט מים קרים
• מוצר אחד בלבד, שמתאים לסיב
• אבקה סופגת או עמילן תירס לשומן ולג'וט

בסוף בודקים:

• אין צבע על המטלית הלבנה
• השטיח יבש משני הצדדים
• אין ריח של לחות או עובש
• הערימה מסורקת ולא מסובכת