כוסות זכוכית לבית: נערמת, הייבול או נמוכה, ומה באמת שורד במדיח

הכוס שהתנפצה אצלכם במדיח לא בהכרח נשברה בגלל המדיח. לפעמים היא חטפה מכה קטנה בשפה לפני כמה שבועות, והחום רק סגר את החשבון.

השורה התחתונה שלנו: בבית עם ילדים ומדיח, כוס נמוכה ועבה היא הבחירה החכמה. הנערמת היא חצי מלכודת. היא חוסכת מקום בארון, אבל נתקעת בדיוק כשאתם ממהרים, ומי שקונה אותה רק בגלל המקום משלם על זה אחר כך.

מה ההבדל בין כוס נערמת, כוס הייבול וכוס נמוכה, ואיזו מהן מתאימה לבית שלכם?

שלוש צורות, שלוש התנהגויות שונות על השולחן. כל המידות כאן הן טווחים מקובלים בשוק, לא תקן. כל יצרן קובע לעצמו.

• כוס נערמת: דופן שמתרחבת כלפי מעלה, כך שכל כוס נכנסת בחברתה. הטווח המקובל הוא גובה של בערך 9 עד 11 ס"מ ונפח של 250 עד 300 מ"ל, לפי הערכה.
• כוס הייבול: גבוהה וצרה. הטווח המקובל הוא גובה של בערך 14 עד 16 ס"מ ונפח של 300 עד 400 מ"ל, לפי הערכה.
• כוס נמוכה (טאמבלר): נמוכה ורחבה, ולכן קשה להפיל אותה. הטווח המקובל הוא גובה של בערך 8 עד 10 ס"מ ונפח של 250 עד 350 מ"ל, לפי הערכה.

מי מרוויח ממה? הנערמת מתאימה לדירה עם ארון צר, כמו מטבח שכור בתל אביב שבו כל מדף נספר. הייבול מתאימה למי שמארח ומגיש שתייה עם קרח. הנמוכה מתאימה לבית עם ילדים, כי מרכז הכובד שלה נמוך והיא פשוט לא מתהפכת ממרפק.

ומה לגבי הנפח? מים לארוחה: לפי הערכה, בערך 300 עד 350 מ"ל, כדי לא למלא שוב כל שתי דקות. מיץ לילד: לפי הערכה, בערך 200 עד 250 מ"ל, כוס גדולה יותר רק מזמינה שפיכה. כוס ליד המיטה בלילה: לפי הערכה, בערך 250 מ"ל בכוס נמוכה, כי ביד חצי ישנה יציבות שווה יותר מעיצוב.

מה ההבדל בין זכוכית מחוסמת לרגילה, והאם כוס מחוסמת באמת לא נשברת?

חיסום הוא תהליך שבו מחממים את הזכוכית לטמפרטורה גבוהה ומקררים את פני השטח במהירות באוויר. השכבה החיצונית נדחסת, הפנים נשאר במתיחה, והתוצאה עמידה הרבה יותר לחבטה ולשינויי טמפרטורה.

ההבדל הגדול מתגלה ברגע השבירה:

• זכוכית רגילה נשברת לשברים גדולים וחדים. המכות המסוכנות לה: חבטה בדופן השטוחה, ושינוי חד בטמפרטורה (מים רותחים לכוס קרה, או כוס חמה מהמדיח למים קרים).
• זכוכית מחוסמת מתפוררת לגרגרים קטנים, פחות חותכים, אבל הם מתפזרים על כל הרצפה. היא סופגת היטב מכה בדופן השטוחה. נקודת התורפה שלה היא השפה והקצה.

כאן גם מסתתר הסוד של הכוס ש"התפוצצה מעצמה". שבב קטן בשפה חודר את השכבה הדחוסה, והמתח הפנימי מחכה. יום אחד, במדיח או סתם על השיש, הכוס מתפרקת בבת אחת.

ומים רותחים? בכוס רגילה זה הימור על הלם תרמי. מחוסמת עומדת בזה טוב יותר, אבל לתה ולקפה עדיפה כוס מזכוכית בורוסיליקט עמידת חום, או לפחות מזיגה הדרגתית לכוס בטמפרטורת החדר.

אילו כוסות זכוכית אפשר להכניס למדיח, ואיך יודעים?

לפי ynet, מרבית כלי הזכוכית הבסיסיים מתאימים למדיח, אבל זכוכית דקה במיוחד, כמו כוסות יין, עלולה להתפוצץ בטמפרטורות גבוהות. הנזק לא נגמר בכוס: באותה כתבה ב-ynet מוסבר ששברי זכוכית עלולים לחדור למערכת הניקוז ולהרוס את המדיח.

איפה מחפשים את הסימון? בשלושה מקומות: בתחתית הכוס, על האריזה ובדף המוצר באתר. הסמל המוכר הוא כוס או צלחת מתחת לטיפות מים, או הכיתוב "dishwasher safe". כוס בלי שום סימון? הניחו שלא נבדקה.

הסידור במדיח חשוב כמו הכוס עצמה. כוסות נכנסות לסל העליון, הפוכות, בלי לגעת זו בזו ובלי להישען על מוט מתכת. מגע בין כוסות בזמן השטיפה הוא בדיוק המכה הקטנה בשפה שעליה דיברנו. תוכניות כוסות או עדינות במדיחים פועלות בחום נמוך מהתוכנית הרגילה, וזו הבחירה העדינה לזכוכית. הטמפרטורה המדויקת משתנה מדגם לדגם, והיא כתובה בחוברת ההוראות של המדיח.

ויש כוסות שמתעכרות גם כשהכול נעשה נכון. למה?

למה כוסות נעשות עכורות במדיח, ואפשר להחזיר אותן?

שתי בעיות שונות לגמרי נראות אותו דבר: אבנית וקורוזיה בזכוכית (etching). רוב האנשים מקרצפים את הלא נכונה.

• אבנית: משקע לבן של מינרלים מהמים, שיושב על פני הכוס. באזורים רבים בארץ המים קשים, ולכן זה החשוד הראשון.
• קורוזיה: שחיקה של פני הזכוכית עצמם. מתחילה בברק בצבעי קשת, ובהמשך הופכת לעכירות חלבית קבועה. הגורמים: יותר מדי חומר שטיפה, חום גבוה ומים רכים מדי.

באבנית מטפלים: חומץ לכוסות שכבר עכורות, ובמדיח מלח מרכך, נוזל הברקה ומינון נכון של טבליות. בקורוזיה אין החזרה, רק מניעה לכוסות הבאות: פחות חומר שטיפה, תוכנית קרה יותר, ובדיקה שמרכך המים של המדיח לא מכוון גבוה מדי. מרכך שמכוון חזק מהנדרש הופך את המים לרכים מדי, ואז הוא מזיק לזכוכית במקום לעזור לה.

האם כוסות נערמות נתקעות, וכמה כוסות לקנות לפי מספר הנפשות?

כן, ובדרך כלל אחרי שטיפה. דופן רטובה וחלקה נכנסת עמוק יותר מדופן יבשה. בין הכוסות נוצר ואקום קטן, והן נצמדות. מושכים בכוח? זו הדרך המהירה לשבב בשפה, או לשתי כוסות שבורות ביד.

הדרך הבטוחה מבוססת על התפשטות בחום. ממלאים את הכוס הפנימית במים קרים, כדי שתתכווץ. טובלים את החיצונית במים פושרים עד חמים, לא רותחים, כדי שתתרחב. מחכים דקה או שתיים. מסובבים בעדינות ומפרידים. לא הצליח? חוזרים על הסבב, בלי כוח ובלי מעבר חד בין קיצוני חום וקור.

כמה כוסות לקנות? כלל האצבע שלנו: 3 כוסות לנפש לשימוש יומי, ועוד 6 עד 8 לאירוח. מדיח שמופעל פעם ביום מספיק עם המספר הזה. מדיח שמופעל פעם ביומיים דורש עוד כוס לכל נפש.

נניח משפחה של ארבע נפשות. עם מדיח יומי: 12 כוסות לשימוש ועוד 6 לאירוח, סך הכול 18. עם מדיח כל יומיים: 16 כוסות ועוד 6, סך הכול 22. בגלל זה סט של 6 כוסות כמעט אף פעם לא מספיק.

עברו על רשימת הבדיקה וסמנו מה נכון אצלכם:

• ילדים קטנים ומדיח: כוס נמוכה ועבה, לפי הערכה בערך 250 עד 300 מ"ל, מחוסמת עם סימון מדיח.
• ארון צר בלי ילדים קטנים: כוס נערמת, לפי הערכה בערך 250 עד 300 מ"ל, ושימו לב להפרדה אחרי כל שטיפה.
• אירוח תכוף ושתייה עם קרח: סט הייבול של בערך 300 עד 400 מ"ל, לפי הערכה, לצד הכוסות היומיומיות, לא במקומן.
• בלי מדיח, שוטפים ביד: כל אחת מהשלוש מתאימה, ושפה עבה עדיין חוסכת שבבים בכיור.