גביע קידוש: 86 או 150 מ"ל? כך בוחרים לפי הגר"ח נאה והחזון איש

גילוי נאות: בעמוד הזה יש קישור שותפים לדיימונד שף. אם תקנו דרכו, נקבל עמלה, והמחיר שלכם לא משתנה.

ליל שבת. השולחן ערוך, החלות מכוסות, והגביע החדש שקניתם השבוע כבר מלא יין. שאלה אחת לא נשאלה בחנות: כמה הוא מחזיק? בדפי מוצר של גביעי קידוש תמצאו בקלות גובה בס"מ, משקל בגרם ואחוז כסף. את הנתון היחיד שההלכה באמת שואלת עליו, נפח במ"ל, תמצאו הרבה פחות.

וזו המלכודת. גביע יפה ויקר יכול להיות קטן מכל שיעור רביעית מוכר.

השורה התחתונה שלנו: קונים גביע לפי הנפח, לא לפי העיצוב. גביע שמחזיק 150 מ"ל ומעלה עומד בכל השיטות המקובלות וסוגר את הוויכוח בבית לפני שהוא מתחיל. הסיבה פשוטה: בין השיטה המקלה למחמירה יש פער של כמעט פי שניים.

כמה מ"ל צריך להיות גביע קידוש ולמה אין מספר אחד?

כל כוס של ברכה, כולל קידוש, צריכה להחזיק לפחות רביעית, ובלי זה אין יוצאים ידי חובה. הבעיה: רביעית היא מידה של חז"ל, ביצה ומחצה, והפוסקים בדור האחרון תרגמו אותה למ"ל בדרכים שונות.

• 86 מ"ל, לפי הגר"ח נאה, השיעור הקטן.
• כ-150 מ"ל, לפי החזון איש, השיעור הגדול.

מ-86 ל-150 זו קפיצה של כ-74%. זה לא הבדל של טעם, זה הבדל בין גביע קטן לגביע בינוני. איזו שיטה מחייבת אתכם, זה עניין למנהג המשפחה ולרב שלכם.

כמה זה רביעית במ"ל לפי הגר"ח נאה, החזון איש והשיטה החדשה?

הגר"ח נאה חישב את הרביעית על בסיס הרמב"ם ומשקל מטבע הדרהם, והגיע ל-86 סמ"ק. זו השיטה המקלה, ולפיה אצבע היא 2 ס"מ.

החזון איש חלק עליו. לפי שיטתו, שנקראת בפי כל השיעור הגדול, אצבע היא 2.4 ס"מ. נפח גדל בחזקת שלוש של האורך, ולכן אצבע גדולה פי 1.2 נותנת רביעית גדולה פי 1.728: כ-149 מ"ל, ובעיגול 150.

גם הכיוון ההפוך קיים. שיטה חדשה, "הרמב"ם המדויקת", מקטינה את הרביעית מ-86 לכ-75 סמ"ק.

ההבדל הגדול הוא בין קידוש הלילה לקידוש היום. המשנה ברורה מכריע: בקידוש ליל שבת, שיסודו מן התורה, מחמירים בשיעור הגדול. בקידוש היום סומכים על השיעור הקטן, 86 מ"ל. אותה חומרה חלה גם על קידוש ליל יום טוב ועל ההבדלה של יום טוב.

נכדו של בעל המשנה ברורה העיד שהגביע שעליו קידש סבו היה בשיעור הגר"ח נאה. אם אתם לא בטוחים מה נהוג אצלכם, שאלו את הרב.

האם גביע של 100 מ"ל מספיק לקידוש?

תלוי אחרי מי אתם הולכים. גביע של 100 מ"ל עובר את קו השיטה החדשה (75) ואת קו הגר"ח נאה (86). הוא לא מגיע לכ-150 של החזון איש, השיעור שהמשנה ברורה מחמיר בו בקידוש ליל שבת.

נניח שעל השולחן עומדים חמישה גביעים: 70, 80, 100, 140 ו-170 מ"ל.

• 70 מ"ל לא עובר אף קו. גם לא את 75.
• 80 מ"ל עובר רק את קו 75.
• 100 מ"ל עובר את 75 ואת 86.
• 140 מ"ל עובר את 75 ו-86, ונעצר מתחת ל-150.
• 170 מ"ל עובר את כל שלושת הקווים.

הטעות הנפוצה היא לחשוב על "כמה יין אני שם בפועל". הגביע צריך להחזיק את השיעור, גם אם לא תמלאו אותו עד הסוף.

כמה יין צריך לשתות מהגביע, ואיך ממלאים אותו?

אנשים מבלבלים בין שני מושגים: הגביע צריך להחזיק רביעית. המקדש צריך לשתות לפחות מלוא לוגמיו, לפי השולחן ערוך (אורח חיים, סימן רע"א), כלומר לגימה שממלאת את הפה כשהיא מוסטת ללחי אחת.

הכמות הזו תלויה בגודל הפה של המקדש, ולכן אין לה מספר אחד במ"ל. מי שרוצה מספר מדויק לעצמו, שואל את רבו.

לגבי המילוי: נוהגים למלא את הכוס עד שפתה, "כוס מלאה". אם המקדש לא שותה את כל השיעור, מי שמסובים לשולחן יכולים לטעום מהשארית.

איך מודדים בבית כמה מ"ל מחזיק גביע, כשהחנות מציינת רק גובה?

עם משקל מטבח וברז. זה לוקח דקה:

1. מניחים ומאפסים. מעמידים את הגביע הריק על המשקל ולוחצים על כפתור האיפוס, כך שהתצוגה מראה 0.
2. ממלאים מים עד השפה. מים מהברז, עד שהכוס מלאה לגמרי ולא נשפכת.
3. קוראים את המשקל. כל גרם של מים בטמפרטורת החדר שווה בקירוב למ"ל אחד. משקל של 132 גרם אומר גביע של כ-132 מ"ל.

אין משקל? כוס מדידה עם סימוני מ"ל או מזרק מבית המרקחת יעשו את העבודה, רק לאט יותר.

הנפח סגור, והחומר נשאר לבחירה.

גביע מכסף 925 או מצופה כסף: מה ההבדל, ומה עם זכוכית ונירוסטה?

כסף 925, שנקרא גם כסף סטרלינג, הוא סגסוגת של כסף עם מעט מתכת אחרת שמוסיפה קשיות. על גביע כזה תמצאו בדרך כלל חותמת "925" בתחתית או על הרגל.

מצופה כסף זה סיפור אחר: שכבה דקה של כסף על גוף ממתכת זולה יותר. במבט ראשון קשה להבדיל. אחרי כמה שנים של שפשוף, הציפוי מתחיל להישחק והמתכת שמתחת מציצה.

זכוכית, קריסטל, נירוסטה וקרמיקה כשרים לקידוש, בתנאי שהכוס שלמה ומחזיקה שיעור. הפוסקים מקפידים על כוס שאינה פגומה, כך שגביע זכוכית עם סדק או שפה סדוקה יוצא מהמשחק. יש מי שנוהגים להעדיף כוס מכסף לכבוד שבת, וזה עניין של מנהג שכדאי לברר עם הרב.

האם גביע קידוש צריך טבילת כלים?

כן, ברוב המקרים. חובת טבילה חלה על כלי סעודה ממתכת או מזכוכית שיוצר או היה בבעלות של גוי, לפי השולחן ערוך. גביע קידוש הוא כלי שתייה לכל דבר.

• זכוכית וקריסטל: מטבילים בברכה.
• קרמיקה מזוגגת: יש מחלוקת, ולפי ההנחיה הרווחת מטבילים בלי ברכה.
• מצופה כסף: תלוי במתכת שמתחת לציפוי. כאן שואלים רב.

גביע שיוצר על ידי יהודי ולא היה בבעלות גוי בשום שלב פטור מטבילה, גם אם נקנה בחנות. ייבוא מחו"ל, שהוא חלק גדול מהשוק, בדרך כלל לא עונה על התנאי הזה. זו הנחיה כללית ולא פסק. במקרה של ספק, הרב מכריע.

איך מנקים גביע כסף שהשחיר, ומה אסור להכניס למדיח?

ההשחרה היא כסף גופרתי, תגובה של הכסף עם תרכובות גופרית באוויר. היא לא פוגעת בכשרות הגביע, רק במראה.

השיטה הביתית לכסף 925: מרפדים קערה בנייר אלומיניום, מניחים את הגביע, מוסיפים כף סודה לשתייה וכף מלח ושופכים מים חמים מהקומקום. אחרי כמה דקות מוציאים, שוטפים ומייבשים במטלית רכה.

גביע מצופה כסף מנקים בעדינות בלבד, בלי משחות שיוף ובלי ספוג מחוספס. כל חיכוך מוריד עוד קצת מהשכבה.

במדיח: זכוכית ונירוסטה בדרך כלל עומדות בזה, לפי הוראות היצרן. כסף ומצופה כסף עדיף לשטוף ביד. בין שבת לשבת, שקית נגד השחרה חוסכת את רוב הניקוי.

מה בודקים לפני שקונים, ואיזה גביע מתאים גם לארבע כוסות בליל הסדר?

המחיר נקבע בעיקר לפי החומר והמשקל: זכוכית ונירוסטה בקצה הזול, כסף 925 בקצה היקר. מחירון עדכני אין כאן, כי המחירים משתנים בין חנויות. השוו, ובדקו גם עלות משלוח ואחריות, במיוחד בגביע כסף כבד.

בליל הסדר, הכוס הראשונה מארבע הכוסות היא כוס הקידוש, ולכן מחמירים בה בשיעור הגדול. בארבע הכוסות כל אחד שותה את כל הכוס, ובדיעבד את רובה. כאן הנפח כבר מורגש: בגביע של 150 מ"ל, כוס הקידוש לבדה היא 150 מ"ל של יין או מיץ. מי שקונה גביע אחד לשבת ולסדר, בעינינו, שוב בוחר 150 ומעלה, ושותה בסדר לפי השיטה שבה הוא נוהג.

רשימת הבדיקה שלכם לפני תשלום:

• נפח במ"ל עד השפה, מהמוכר או ממדידה בבית.
• חותמת 925, אם שילמתם על כסף.
• מדיח כן או לא, לפי החומר.
• טבילה: איפה יוצר, והאם צריך ברכה.
• תחתית יציבה ורחבה, כי גביע מלא שנופל על מפה לבנה הוא סיפור שכולם זוכרים.